Remember Me
Or use your Academic/Social account:


You have just completed your registration at OpenAire.

Before you can login to the site, you will need to activate your account. An e-mail will be sent to you with the proper instructions.


Please note that this site is currently undergoing Beta testing.
Any new content you create is not guaranteed to be present to the final version of the site upon release.

Thank you for your patience,
OpenAire Dev Team.

Close This Message


Verify Password:
Verify E-mail:
*All Fields Are Required.
Please Verify You Are Human:

OpenAIRE is about to release its new face with lots of new content and services.
During September, you may notice downtime in services, while some functionalities (e.g. user registration, login, validation, claiming) will be temporarily disabled.
We apologize for the inconvenience, please stay tuned!
For further information please contact helpdesk[at]openaire.eu

fbtwitterlinkedinvimeoflicker grey 14rssslideshare1
Toren, Orly (2014)
Publisher: INALCO
Languages: French
Types: Article
Subjects: אהרון אפלפלד, פיליפ רות, סיפורת פנטסטית, שואה, טרנסניסטריה, אוטוביוגרפיה, Appelfeld Aharon (1932-), Roth Philip (1933-), le fantastique, le double, autobiographie, autofiction, fantastic literature, “Doppelgänger”, Holocaust, Transnistria, autobiography, autobiographical fiction
C’est la marge étroite entre « le réel et l’imaginaire » selon le titre de l’essai de Masha Itzhaki sur Appelfeld que nous souhaiterions explorer à partir de la relation entre Le Temps des prodiges d’Appelfeld et Opération Shylock de Philip Roth. Si la vrai/fausse « confession » de Roth se présente comme le détournement vertigineux des codes du fantastique, de l’autobiographie et de l’autofiction, le roman d’Appelfeld pousse les limites du réalisme par l’interrogation que suscite son titre énigmatique qui renvoie au surnaturel. Œuvre qui évoque la Shoah sans la représenter, le roman d’Appelfeld correspond à ce que Sartre a défini comme une « littérature des situations extrêmes ». Néanmoins, par son titre et la page blanche qui sépare ses deux parties et renvoie à l’« indicible » de la Shoah, ne sollicite-t-elle pas aussi le fantastique qui, selon Todorov, n’est pas nécessairement une configuration imaginaire, mais plutôt « l’hésitation éprouvée par un être qui ne connaît que les lois naturelles, face à un événement en apparence surnaturel » ? Philip Roth, critique littéraire tout autant qu’écrivain, n’a t-il pas bien cerné cette dualité en créant dans Opération Shylock un Appelfeld fictionnel, le « double » bienveillant de son homonyme réel aux côtés d’un Roth affublé d’un « double maléfique », indiquant ainsi qu’Appelfeld transcende l’événementiel qui lui a valu injustement le titre réducteur d’« auteur de la Shoah » ?   In the present paper I wish to explore the narrow borderline between history and fiction in Aharon Appelfeld’s The Age of Wonders (1978) and Philip Roth’s Operation Shylock (1988). Could Appelfeld’s Age of Wonders, a seemingly realistic novel about the Holocaust, be at once what Sartre called “a literature of extreme situations” and belong to the fantastic genre? If we accept Todorov’s definition of the latter as “an hesitation experienced by a person who knows only the laws of nature, confronting an apparently supernatural event”, it is precisely the absence of any supernatural events, emphasized by the empty page separating Appelfeld’s protagonist’s childhood and adulthood that raises the question weather the Holocaust, never explicitly represented in the novel, could be interpreted as the apocalyptic “age of wonders”. In contrast, Roth’s musings about Jewish history in the 20th century in his Operation Shylock are structured as a re-appropriation and a parody of the classical fantastic genre, where Appelfeld, as well as Roth himself, are set as fictional characters and doppelgängers of themselves. In both works, the authors show the fallacy of realism to represent history, and in transcending the so-called “factual” realm, blur the boundaries between history and fiction, autobiography and auto-fiction. מאמר זה עוסק בשאלת הגבול בין "מציאות לבדיון" ביצירת אפלפלד באמצעות השוואה בין יצירתו "תור הפלאות" (1978) לבין "מבצע שיילוק" מאת פיליפ רות (1998), בו מופיע אפלפלד כדמות בדיונית. אם ספרות העוסקת בשואה יכולה להיתפס כ"ספרות של מצבים קיצוניים", כהגדרת סארטר, האם יש מקום להרחיב את יריעת הקריאה של יצירה כמו "תור הפלאות" מן הקטגוריה התמאטית הצרה של "ספרות שואה" לזו של סיפורת הפנטסיה, שאפיונה המרכזי, לפי התיאוריה של צווטאן טודורוב הוא "אי הוודאות הפנטסטית", הלא היא "אותו היסוס שבו מתנסה האדם היודע רק את חוקי הטבע ונתקל באירוע שאינו מציית לכאורה לחוקי הטבע" ? האם בחירת אפלפלד בכותרת החידתית "תור הפלאות" לרומן נטול אירועים על-טבעיים רומזת לכך שהוא מבקש להפנות את תשומת לבו של הקורא ל"אי-הוודאות הפנטסטית", אותה חווה גיבורו במהלך התקופה עליה מצביע הדף הריק המפריד בין שני חלקי הרומן - מה שלפני השואה ומה שלאחריה? כמי שביקש לתעד את השאלות הקיומיות של הזהות היהודית במאה ה-20 ב"מבצע שיילוק", פיליפ רות, מבקר ספרות לא פחות מסופר, הפנים את תפיסתו של אפלפלד בכך שהפך אותו לדמות בדיונית ולכפיל של עצמו ברומן שהוא פרודיה של הז'אנר הפנטסטי הקלאסי, והוכיח בכך שמחבר "תור הפלאות" הוא יותר מ"סופר שואה", ושיצירתו חוצה את גבולות התיעוד ההיסטורי גרידא בכך שהיא מטשטשת את הגבולות בין היסטוריה ובדיון, אוטוביוגרפיה ובדיון אוטוביוגרפי.

Share - Bookmark

Download from

Cite this article

Collected from

Cookies make it easier for us to provide you with our services. With the usage of our services you permit us to use cookies.
More information Ok